ארגוני חולים מצביעים על מגוון רחב של מקרים בהם חולים נותרים מאחור, עם הבירוקרטיה וללא טיפולים או זכויות שמגיעים להם. כך, למשל, מטופלים אינם מיודעים על כלל הסדרי הבחירה הפתוחים בפניהם בהפניה לטיפול או לבדיקה, למרות שמשרד הבריאות מחייב לעשות זאת. מטופלים גם אינם מיודעים על זכאותם לבדיקות לגילוי מוקדם של מחלות קשות שונות, כמו בדיקות קולונסקופיה או צפיפות העצם. מטופלים אפילו לא יודעים כי הם זכאים לסיוע מקופת החולים בקביעת תור מהיר, במקרה שהרופא קבע צורך לכך. בדוגמאות אלו ואחרות, קבלת המידע והשירות הייתה מסייעת באופן משמעותי למטופלים מבחינה בריאותית, נפשית או כלכלית.

למרות שבמערכת הפוליטית, הממשלתית והמקצועית יש הכרה גוברת בחשיבות מיצוי זכויות מטופלים, עדיין מדובר בתחום לא מפותח במובנים רבים. הפעילות בתחום מתמקדת בסיוע פרטני לחולים, שניתן על ידי מספר מרכזים ומוקדים עצמאיים, והחל מראשית 2018 גם על ידי מספר מרכזים חדשים במימון ופיקוח משרד הבריאות. לעומת זאת, העיסוק בשאלות מבניות של מימוש זכויות כמעט ולא קיים. התוצאה היא שהחולים נותרים מאחור, וכל יום שעובר משמעו סבל עבור אלפים רבים של חולים.