האתגר

בעקרון כולם מסכימים שהכי חשוב זה ״לתת חכות ולא דגים״. מה קורה בישראל היום? מה התוצאות בשטח? ואיפה האחראים? להלן האתגר בארבע כותרות.

צילום: שרון עמית

שיעור אבטלה מבהיל

במיתון הכלכלי שיצרה הקורונה ישנם מאות אלפי מובטלים חדשים – רובם המכריע לא למדו לימודים מקצועיים, והם זקוקים לידע ולמיומנויות חדשות לעבודות נדרשות

בה בעת, גם בעידן הקורונה, חסרים בעולם העבודה הישראלי עשרות אלפי בעלי מקצוע. מעסיקים רבים זקוקים לעובדים מקצועיות ומוכנים לקחת חלק בהכשרתם. אלא שהממשלה טרם החלה בגיוסם לשותפות בהסבות ובהכשרות.

המענה החסר

מחוץ למערכת ההשכלה הגבוהה, הממשלה השקיעה בעשורים האחרונים מעט מאד בפיתוח מיומנויות עובדים. המשתתפים בהכשרות מקצועיות היו אוכלוסיות רווחה. לשוק החופשי אין מענה: לרוב המעסיקים אין תמריץ להשקיע בקורסים מקצועיים לעובדיהם, שמתחלפים בקצב מהיר.

המערך הממשלתי אינו מתאים לעולם העבודה המתקדם ואינו משתף מעסיקים, והתקצוב הממשלתי לתחום היה עד המשבר נמוך מאד.

התוצאה בשטח

מדובר בכשל שוק, שתוצאתו היא שכמחצית מכח העבודה חסר כישורים נדרשים לעבודה. אלו אותם נשים וגברים שמצאו את עצמם מפוטרים במשבר הקורונה, והם יתקשו למצוא מקומות עבודה חדשים ללא שדרוג של הידע והיכולות שלהם. 

עוד לפני המשבר, היה למצב זה השפעה ישירה על פריון העבודה שהגיע לשפל ועל הצמיחה הכלכלית של המדינה שנפגעה מכך.

המדיניות הנוכחית

במערכת הפוליטית, הממשלתית והמקצועית החלה לפני הקורונה הכרה גוברת בחשיבות פיתוח מיומנויות עובדים בעלי פריון נמוך. למרות זאת, המדיניות לא השתנתה.

למעשה, למרות הביקוש הגבוה מצד מעסיקים ועובדים, ההשקעה הממשלתית בתחום הופחתה משמעותית ב-15 השנים האחרונות והיא נמוכה מהמקובל והמומלץ על ידי גורמים בינלאומיים. 

בשנה שעברה למדו רק כ-14,000 אנשים בהכשרות בסבסוד המדינה. זאת, לעומת כ-90,000 לומדים בנקודת השיא בשנות ה-90. המערך הממשלתי יובש והופרט ב-100% מפעילותו, אך למרות זאת הוא עדיין מופעל באופן ריכוזי ובירוקרטי מאד.

השאלה הגדולה היא אם הממשלה תצליח להניע רפורמה במערך זה תוך כדי המשבר.