עולם העבודה משתנה, ודורש מאיתנו יותר ויותר כישורים. למעשה, לימודים תיכוניים לא מספיקים היום לאף עבודה מקצועית. המדינה מבינה זאת ולכן משקיעה סכומי עתק בסבסוד לימודים במוסדות האקדמיים.
אלא שחצי מכוח העבודה – כיום 1.8 מיליון עובדים – אינם מגיעים כלל ללימודים אקדמיים. מה עושה המדינה כדי להבטיח שעובדים אלו יוכלו ללמוד מקצוע ולהבטיח לעצמם פרנסה בכבוד? בערך כלום.
נתוני השקעת הממשלה בסבסוד הלימודים באקדמיה לקוחים מהתקציב הרגיל של ות"ת לשנת הלימודים תשע"ט, נספח 2: השתתפות ות"ת בתקציב האוניברסיטאות, נספח 3: השתתפות ות"ת בתקציב המכללות, עמודים 64-66. הנתונים כוללים את כלל השתתפות הות"ת בתקציבי האוניברסיטאות והמכללות, בניכוי תקציבים מיועדים למחקר.
הנתון של ההשקעה בהכשרות מקצועיות חושב על סמך על דו"ח החשב הכללי על ביצוע תקציב המדינה לשנת 2018.
ב-2017, למשל, רק 14,000 אנשים קיבלו סבסוד חלקי להשלמת לימודי יסוד והכשרות מקצועיות. רובם ככולם היו אנשים שאינם עובדים כלל. מי שעבדו בשכר נמוך וזקוקים ללימודים כדי לרכוש מקצוע, לא קיבלו שום סיוע מהמדינה.
לעומת זאת, באותה שנה ממש השקיעה המדינה 5.5 מיליארד ש"ח בסבסוד לימודים אקדמיים ל- 310 אלף סטודנטים.
התוצאה: עובדים לא מספיק מקצועיים ומעסיקים שזועקים שחסרים להם עשרות אלפי ידיים עובדות של אנשי מקצוע, בכל הענפים ובכל התחומים.
בשפה הכלכלית עובדים לא מקצועיים הם מה שנקרא ״עובדים בעלי פריון עבודה נמוך״, שזה בעצם אומר עובדים שאינם פרודוקטיביים בעבודתם. אלו כמובן אותם עובדים שמקבלים שכר נמוך מדי ולא ״גומרים את החודש״: השכר הממוצע של 1.8 מיליון העובדים חסרי תעודה על יסודית הוא 6,400 ש"ח (השכר הממוצע לבעלי השכלה על יסודית הוא 12,200 ש"ח, ולבעלי 16 שנות לימוד ומעלה הוא 14,400 ש"ח).
הגיע הזמן להשקיע הרבה יותר במי שאינם הולכים לאקדמיה ולהבטיח גם להם סיכוי ואופק בעבודה.
הממשלה יכולה לעשות זאת על ידי הזרמת תקציבים להכשרות מקצועיות, בצד שיפור איכות ההכשרות ויצירת מנגנונים שיבטיחו שההכשרות יעשו יחד עם מעסיקים, כיוון שבסופו של דבר הם אלו שצריכים לתת למשתתפים בהכשרות אפשרות להתמחות ולהעסקה. זה טוב להם, זה טוב לפריון, זה טוב למדינה.
