זה המקום להתעדכן ולהרחיב את הידע על מדיניות חברתית כלכלית.

"הנשים החרדיות רוצות יותר עצמאות": כך הפכו מורות הנהיגה להכי מבוקשות במגזר

למרות התפיסה החרדית המסורתית שרואה בנהיגת נשים חוסר צניעות, יותר ויותר נשים חרדיות יוצאות לעבודה ומוציאות רישיון נהיגה. כשרמת החיים עולה, וריכוזי המגורים של האוכלוסייה החרדית מפוזרים ורחוקים יותר, רכב נעשה הכרחי. ביולי ייפתח קורס ראשון למורות נהיגה חרדיות, כי הלומדות מעדיפות מורות נשים. הביקוש עצום, כשהמחיר לשיעור יכול להגיע ל-250 שקל, ומשך ההמתנה לשנה (שושנה חן, ynet)
שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

הנשים החרדיות רוצות יותר עצמאות כך הפכו מורות הנהיגה להכי מבוקשות במגזר

אורלי מוסרי (41) מירושלים, אם לשישה וסבתא לנכדה, מעצבת שמלות כלה ותיקה במגזר החרדי, החליטה לאחרונה לעשות תפנית דרמטית בעיסוקיה וללמוד בקורס הראשון למורות נהיגה במגזר החרדי, שעומד להיפתח בירושלים ביולי, אם תצליח לעבור את כל שלבי המיון הקשה. הקורס נפתח על רקע ביקוש אדיר להוצאת רישיון מצד נשים חרדיות, שרבות מהן מעדיפות ללמוד אצל נשים ולא אצל גברים.

"צעירות ונשים חרדיות רבות שלא העלו בעבר על דעתן להחזיק בהגה, מעוניינות להוציא רישיון. ואם בעבר הן למדו נהיגה עם מורה גבר, היום יותר ויותר מעדיפות לא לשבת לבד ברכב עם מורה גבר. היחס בין מצאי המורות לבין הביקוש עומד על 1:20, חסרות מאות מורות", אומר פיני גולדמן, מנהל אגף הכשרה ומיומנות למידה ב"מרכז כיוון", המתמחה בשילוב חרדים בשוק העבודה והוא יוזם הקורס.

גם שתיים מבנותיה הבוגרות של אורלי, בנות 17 ו-18, רוצות ללמוד נהיגה, ולעשות זאת אצל מורה אשה. והן יודעות שזמן ההמתנה עומד על שנה ויותר. "נשים נרשמות אצלי ומחכות לשיעור הראשון עד שנה ויותר, ולא רק אצלי", אומרת דפנה גולדרייך (56) מבית-שמש, מורה לנהיגה במגזר החרדי, נשואה פלוס שישה וסבתא ל-18 נכדים, ושנתיים במקצוע. לפני כן עסקה בניהול משרדים. "בגלל המחסור במורות אני יודעת שאני יכולה לגבות גם 250 שקל לשיעור, אבל לא אעשה זאת". המחיר הממוצע לשיעור במגזר הכללי הוא 170 שקל. המחיר הממוצע לנשים במגזר החרדי – 200 שקל, בגלל שהביקוש העולה.

פיני גולדמן מעריך שבירושלים יש כעשר מורות חרדיות לנהיגה, וזה גם המספר בבית-שמש. "בבית-שמש המחירים גבוהים יחסית בגלל ביקוש גבוה במיוחד", אומרת דפנה, אחת מהמורות לנהיגה החרדיות הפועלות בבית-שמש, שהיא היישוב החרדי הגדל במהירות הגבוהה ביותר לצד ירושלים, ועם הביקוש הגבוה ביותר מצד נשים חרדיות להוצאת רישיון. יש לך כמה סיבות: ההרכב הדמוגרפי של האוכלוסייה החרדית בעיר, עם מספר גדול יחסית של נשים צעירות; המרחקים הגדולים בין שכונות העיר ובינה לבין יישובי חרדים אחרים; שירותי תחבורה ציבורית לקויים המקשים על ההתניידות; והשפעת הציבור החרדי האמריקאי הגדול בעיר, שבו נהיגת נשים מקובלת זה עשרות שנים.

דפנה מתחילה את יום עבודתה ב-8:40 בבוקר, אבל בין עמיתותיה יש כאלו שמתחילות בשש בבוקר ואפילו לפני כן. ש', אשת אברך ואם לחמישה מבית-שמש העובדת בהייטק, למדה נהיגה לפני כשנתיים. את השיעורים היא לקחה בחמש וחצי בבוקר, לפני שהילדים מתעוררים, "כי לא הסכמתי לחכות שנה למורה, כפי שקורה היום לחברות לא מעטות שלי".

מחצית מתלמידותיה של דפנה מגיעות מהמגזר החרדי האמריקאי, גם משום שהיא עצמה עולה מארה"ב, "אבל יש נציגות כמעט לכל החוגים ולכל הגילים, למעט המגזר החסידי השמרני. אין לי למשל תלמידות חסידות גור. לאחרונה הייתה לי תלמידה מחסידות אחרת, האוסרת רשמית על לימוד נהיגה לנשים, שהחליטה בכל זאת ללמוד. מגיעות אליי צעירות ונשים שמספרות לי שזה היה חלום חייהן לנהוג. בסגנון החיים החרדי של משפחה ברוכה, מאתגר מאוד לנהל חיים בלי רישיון נהיגה לשני בני הזוג. לקחת את הילדים לרופא, קניות, הסעות לחוגים, ביקורים משפחתיים. הבעל צריך לעשות הכל?"

היא עצמה נוהגת מגיל 18, והיום היא משוכנעת שהמקצוע של מורה לנהיגה מתאים לנשים חרדיות כמו כפפה ליד, אפילו יותר ממקצועות ההייטק. "את מכתיבה לעצמך את השעות, מה שחשוב מאוד לאמהות במשפחות ברוכות. יש לי חברה מורה לנהיגה במגזר, בהיריון תשיעי, שממשיכה ללמד. ואת יכולה לעבוד עם נשים בלבד. יש גם נשים חילוניות שמרגישות נוח יותר ללמוד אצל אישה. חבל שהסמינרים והיועצות החרדיות להתאמת מקצוע לא מודעים לערך של המקצוע הזה במגזר". יועצת חרדית ותיקה להתאמת מקצוע מציינת יתרון נוסף: "את עובדת עם בני אדם, ללא אינטרנט ומסכים".

גם לאורלי מירושלים המקצוע התאים מאוד: "יש לי רישיון נהיגה כבר 15 שנה. באתי מבית פתוח יחסית. בילדותי הייתי בין הבנות הבודדות בבית הספר שלי, בית יעקב בירושלים, שאמא שלהן נהגה. היום כשאני מגיעה לאסוף את הילדים מתלמודי התורה שבהם הם לומדים, כל האמהות מגיעות עם רכב. אחרי שנים שבהן הילדים היו קטנים, ועבדתי קשה מהבית כי רציתי להיות אמא ב-100% – הילדים גדלו, הגדול כבר נשוי, הקטן בן שש וחצי, וחשתי שמיציתי ואני בשלה להסבה מקצועית עם העדפה לעבודה מחוץ לבית".
הקהילה מרוויחה

"מרכז כיוון" שייך לקרן קמ"ח (קידום מקצועי חרדי) – המתמחה בשילוב חרדים בשוק העבודה – בשיתוף משרדי הכלכלה והעבודה, עיריית ירושלים וגופים חברתיים שונים. בקורסים של המרכז משתתפים כ-20,000 גברים ונשים מדי שנה. "בשנים האחרונות קיבלנו פניות ממאות נשים באזור ירושלים והסביבה שרצו ללמוד נהיגה עם מורות, רצוי חרדיות, גילו עד כמה זה קשה, והעלו את הרעיון להפוך בעצמן למורות לנהיגה", מספר פיני גולדמן. "למדנו מה התהליך הנדרש, שאיננו פשוט. זה מחייב רישיון נהיגה ידני ואוטומטי, שורה ארוכה של מבחני מיון, לימודים קשים במגוון תחומים – מיסודות הפסיכולוגיה, הפיזיקה, הדידקטיקה, האתיקה, מתודיקה של הוראת נהיגה, דיני תעבורה, הכרת הרכב ואפילו עזרה ראשונה וכיבוי אש, ועוד. יש 600 שעות לימודים עיוניים ו-75 שעות לימוד מעשי. באפריל 2022 קיימנו יום פתוח, הגיעו יותר מ-100 מתעניינות. בעקבות ההתעניינות הגבוהה עמלנו בשיתוף משרד העבודה, שהיה אז בתוך משרד הכלכלה, על הכנת מסגרת לקורס, כולל הבטחה לתקציב. המשתתפות היו אמורות ליהנות מהקורס חינם. מדובר בעלות של 31,000 שקל (לפני השקעות ברכב כמו ברקס נוסף, מצלמות, ביטוחים, בלאי מואץ – ש"ח). כשההכנות לקורס היו בשיאן, קיבלנו לפתע הודעה ממשרד הכלכלה שאין תקציב. הקורס התבטל וזה יצר התמרמרות. לפני כחודשיים, בגלל הפניות שלא הפסיקו, החלטנו לנסות שוב לארגן קורס".

הפעם קרן קמ"ח חברה ל"עמותת 121", שבה שותפים 50 ארגונים והיא פועלת לקידום הכשרות מקצועיות במימון המדינה. הפעם אין סבסוד מלא מראש – המשתתפות מקבלות שוברים על סך 9,800 שקל בארבע פעימות, והסכום במלואו ישולם רק למסיימות. בנוסף הושגה התחייבות של מספר בתי ספר לנהיגה בירושלים לממן 13,000 שקל מעלות הקורס ל-10-15 מבוגרותיו, שיתחייבו ללמד נהיגה דרכם במשך שנה (מורים לנהיגה חייבים לפעול תחת חסות בתי ספר לנהיגה, האמורים לפקח עליהם).

ליום העיון שהתקיים בירושלים לפני כחודש וחצי הגיעו כ-120 נשים וצעירות חרדיות. בימים אלו נמצאות כ-70 מתוכן בשלבי המיון הסופיים. גולדמן מעריך שכ-20 יסיימו את הקורס, המועבר על ידי מכללת "לימודית". להערכתו, כאמור, יש מקום היום במגזר החרדי לכמה מאות מורות נהיגה נוספות, בעיקר בערים החדשות – בית-שמש, ביתר-עילית, מודיעין-עילית, אלעד, וגם בירושלים ובמקומות נוספים. קיים גם פוטנציאל לקליטת מורות במרכז הארץ, מאשדוד ואחיסמך ועד בני-ברק, ואפילו בריכוזים החרדיים בצפון, אם כי שם לא נאספו נתונים.

עו"ד טלי ניר, מנכ"לית עמותת 121: "מורות לנהיגה הן דוגמה מובהקת לנשים שישתתפו בקורס ואחר כך יוכלו להשתכר היטב. היינו שמחים אם המדינה הייתה משקיעה באופן משמעותי יותר בסבסוד קורסים למקצועות שיש להם דרישה גבוהה, מה שלא קורה היום".

לדברי מוטי פלדשטיין, מנכ"ל קרן קמ"ח, "בדומה לשילוב רופאים, פסיכולוגים, אנשי סיעוד וכו' מהציבור החרדי בשוק העבודה, גם קורס מורות הנהיגה ממחיש את ההשפעה שיש לתעסוקה המתרחבת על הקהילה החרדית – חברי הקהילה מקבלים שירות שהם משוועים לו, באופן שמותאם לאורח חייהם".

יותר כסף, יותר מרחקים

אחת הסיבות לביקוש העולה לרישיון נהיגה היא העלייה בזמינות הרכבים הפרטיים בציבור החרדי. זו עלתה ב-20 השנים האחרונות מ-31% ב-2003-2004 ל-49% ב-2021-2022 (השנה האחרונה שלגביה יש נתונים), כך אומר דודי דרור, מנכ"ל אסקריא, חברת מחקר למגזר החרדי. עדיין, נגישות הרכב לבני 20 פלוס במגזר נמוכה משמעותית בהשוואה למגזר היהודי הלא-חרדי, שבו היא בשיעור של 82%. צריך עם זאת לציין שבמגזר החרדי יש רכבים רבים שמשמשים לא רק את בעליהם: בחופשות "בין הזמנים" שבאביב ובקיץ, למשל, נפוצה התופעה של השכרת רכבים. במקביל נפוצה גם רכישת רכבים בשותפות בין שתי משפחות.
"נשים חרדיות מוציאות רישיונות נהיגה בגיל גבוה יחסית", אומר דרור. "בדרך כלל אחרי הנישואים, ואחרי הבעל, בניגוד לאוכלוסייה החילונית שבה מוציאים רישיון נהיגה בגיל 18 וגם לפני כן. העלייה בלימודי הנהיגה נובעת משינויים בשוק העבודה של נשים חרדיות, שרבות מהן עובדות בהייטק, ומהעלייה במשכורות וברמת החיים, שגורמת לעלייה במספר כלי הרכב ובמספר הנשים שרוצות יותר עצמאות בהתניידות".

ואכן, ב-2023 81% מהנשים החרדיות בגילי 25-66 עובדות. בניגוד לעבר, רבות עובדות מחוץ לבית- גם כי מקומות עבודה במקצועות כמו הייטק וראיית חשבון לא מצויים כל כך בריכוזי מגורים של חרדים, וגם בגלל היציאה הדרמטית של האוכלוסייה החרדית אל מחוץ ל"ערי הבירה" של המגזר, בני-ברק וירושלים, שבהן התגוררו עד סוף שנות ה-90 מרבית החרדים.

"לפני נתוני 2022, כיום מתגוררים בירושלים ובבני-ברק רק 41.5% מהאוכלוסייה החרדית", אומר דרור. היתר גרים בבית שמש, אשדוד, לוד, קריית-גת, ערד, רכסים שבצפון, עפולה, צפת וטבריה. מגורים ביישוב פריפריאלי מחייבים נסיעה הלוך וחזור לעבודה, ולא תמיד יש הסעות מאורגנות של מקום העבודה. במקומות רבים מתאגדות יחד נשים חרדיות שגרות באותה שכונה ונוסעות יחד לעבודה ברכב של אחת מהן, ומשתתפות בהוצאות הדלק. גם בתוך ירושלים ובית-שמש, שמספר השכונות החרדיות בהן גדל, הפריסה הגיאוגרפית והתחבורה הציבורית הבעייתית הופכות את רישיון הנהיגה למועיל מאוד לנשים חרדיות. "אני גרה בשכונת נווה יעקב, עובדת במרכז העיר ירושלים, ההורים, האחים והאחיות שלי מפוזרים בעיר ומחוצה לה, והתחבורה הציבורית נוראה", אומרת מ', אשת אברך, אם לחמישה. "כשאני נוסעת לעבודה וממנה בשעות הלחץ, זה סיפור של שעה מינימום לכל כיוון, בתוך אוטובוס דחוס. לא נעים. לא צנוע. נהיגה הפכה עבורי לצורך". אחותה, היא מודה – שגרה בבני-ברק השמרנית יותר והפחות בעייתית מבחינת מרחקים – לא תוציא רישיון נהיגה, כי הסביבה שלה לא תראה זאת בעין יפה. גם אורלי מירושלים אומרת: "אני גרה בשכונת הר שמואל. אי-אפשר לגור כאן ללא רכב. לרוב המתגוררים בשכונה יש שני רכבים".

ההתנגדות לנהיגת נשים מתמקדת היום באוכלוסייה השמרנית יותר, בעיקר החסידית, מתוך תפיסה שזה לא צנוע, אומר דרור: "כי התפיסה היא ש'כל כבודה בת מלך פנימה' – בתוך הבית האישה היא המלכה, מחוץ לבית הגבר הוא המלך, ועליה להיות פחות בפרונט. בנוסף, בקהילות החסידיות שיעור הנשים העובדות נמוך יחסית, ובדרך כלל הן עובדות בתוך הקהילה במשרות חלקיות".

אבל גם במגזר החסידי יש תזוזות. מפקחת ברשת בתי ספר של אחת החסידויות, המתגוררת בירושלים ובתי הספר המפוקחים על ידיה הם בירושלים ובסביבותיה, מספרת כי למדה נהיגה תוך עצימת עיניים של הנהלת המוסדות. עם זאת, כשהיא מבקרת בחלק מבתי הספר, היא מקפידה שלא להחנות את רכבה מול הכניסה, אלא ברחוב מרוחק יותר. גם בריכוזים חסידיים בפריפריה רואים היום נשים נוהגות. יש גם נשות רבנים שנוהגות.

ההכרח מייצר את המהפך. "השינוי בנסיבות החיים מביא ללגיטימציה של נושאים שונים בתוך המגזר החרדי שהופכים מפסולים לנורמה. מלחמת המפרץ הפכה את השימוש ברדיו ללגיטימי גם בקרב ציבורים שמרניים שהתנגדו לו. הקורונה הפכה את האינטרנט והזום ללגיטימיים. עכשיו אנחנו רואים את התהליכים בנהיגת נשים", אומר.

וגם נהיגת גברים חרדים נמצאת בעלייה. נתח הגברים שיש להם רישיון נהיגה עלה מ-52% ב-2005-2006 ל-62% ב2021-2022. זה עדיין משמעותית פחות מגברים יהודים לא חרדים (מ-86% ל-91% בשנים המקבילות). גם גיל הוצאת הרישיון יורד אצל גברים חרדים, עקב עלייה ברמת החיים ובזמינות הרכבים.

250 שקל לשיעור

לגברים החרדים קל יותר וזול יותר ללמוד נהיגה, ואילו עבור חרדיות עלות שיעורי הנהיגה מהווה חסם משמעותי. "אני מכירה חברות רבות שלי שהיו רוצות להוציא רישיון אבל ברמת המחירים הנוכחית זה לא רלוונטי עבורן", אומרת אביטל (שם בדוי) מירושלים, שלמדה נהיגה לפני כשנה.

המחירים המקובלים במגזר לשיעורי נהיגה נעים בין 150 ל-190 שקל לשיעור בן 40 דקות, לאחר שעלו בממוצע ב-10 שקלים בחצי השנה האחרונה. שיעור כפול של 70-80 דקות, תלוי במורה, עולה 300-380 שקל. המחיר איננו מפוקח על ידי משרד התחבורה ונקבע בהתאם להיצע ולביקוש, ובפריפריה המחירים נמוכים יותר בהשוואה למרכז הארץ. נשים חרדיות שמבקשות ללמוד אצל מורות חרדיות ישלמו גם 200-220 שקל לשיעור ובמקרים חריגים אפילו יותר, ו-360-400 שקל ויותר לשיעור כפול.

מספר השיעורים המינימלי לקבלת רישיון הוא 28 שיעורים, ומספר השיעורים הממוצע לתלמיד/ה הוא 40, כך לפי מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ממארס 2023. אם עלות השיעורים שמשלמים בממוצע בכלל האוכלוסייה כדי להשיג רישיון נעה בין 4,200 ל-9,980 שקל (ל-28-52 שיעורים, על פי תעריף של 150-190 שקל לשיעור), הרי שחרדיות שלומדות אצל מורה חרדית מבוקשת ישלמו בין 5,600 ל-11,440 שקל. על כך יש להוסיף עוד כ-950 שקל לאגרות ורישיונות. וזה לא סוף הסיפור. בשנת 2021 רק 19% מכלל הנבחנים עברו טסט ראשון. מי שנכשל נדרש ל-4-6 שיעורים נוספים אחרי כל כישלון, כלומר עלות נוספת.

"המחירים פשוט זוועה", קובלת אביטל, ששמעה מחברותיה הממתינות היום בתור לשיעורי נהיגה גם על תעריפים של 250 שקל לשיעור. "הפער בין המורות יכול להגיע ל-100-50 שקל לשיעור, לפי רמת הביקוש. המבוקשות יותר הן מי שנחשבות לסבלניות יותר ופחות נוקשות". אביטל, שחשבה בראשית הדרך שתוכל לדלג על התור, התחילה ללמוד אצל מורה גבר. "לבד באוטו הרגיש לי ממש לא נוח, והחלטתי להפסיק ולהמתין למורה אישה. המתנתי כמעט שנה". היא מקווה שהמורות החדשות יהיו מודעות למצב הכלכלי של רוב תלמידותיהן ויגבו מחירים בהתאם.

"היכולת ללמוד אצל מורה אישה היא נושא קריטי", אומר דרור. "כי המורה והתלמידה יושבים יחד 40 דקות זה לצד זה, מדברים, וזו חוויה אינטימית". דפנה מסכימה: "עירוב המינים נתפס כשלילי ויכול אפילו לעכב לימודים". היא שמעה על מקרים שבהם "כשנשים הלכו למורה גבר, הבעל הצטרף לשיעור".

אורלי למדה אצל מורה אישה, אם כי חילונית, ומצוינת, לדבריה. "מדובר בעשרות שיעורים, לא פעם בלילה, המורה צריך מפעם לפעם לגעת בהגה, מדברים גם על נושאים אישיים מעבר לשיעור, אין ספק שמרגישים נוח יותר עם אישה. גם את הבנות שלי הייתי שולחת חד-משמעית רק לאישה", היא אומרת.
לא פלא שדרור רואה פוטנציאל גבוה מאוד למורות נהיגה חרדיות/דתיות. לכל מי שתיכנס לתחום מובטחת עבודה, הוא אומר.

*פורסם באתר ynet, בתאריך 24.5.24

שיתוף ב email
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

עשוי לעניין אותך...

תגובות

איך את ואתה יכולים להפוך שותפים לשינוי?

התמיכה שלך מאפשרת לנו לגייס שותפים, לחקור ולפתח הצעות חקיקה ומדיניות, להעלות את המודעות הציבורית לנושאים שבהם הן עוסקות, ולשכנע את שרי הממשלה, חברי הכנסת והדרג המקצועי הבכיר לפעול לשינויים בסוגיות חברתיות רחבות – שינויים שישפרו לטובה את חייהם של מאות אלפי ישראלים ויבטיחו את עתידנו כחברה בעלת חוסן פנימי ולכידות, שמעניקה לפרט שוויון הזדמנויות ומחויבת לערכים הבסיסיים של צדק חברתי.

הצטרפו אלינו, ויחד נהפוך את המדינה שלנו למקום שטוב יותר לחיות בו – לכולם!

בחרו בסכום לתרומה חודשית מתחדשת