ערוץ 121

מדינת ישראל בטראומה מתמשכת, ומערך בריאות הנפש קורס תחת העומס • בזמן שאנשי הטיפול נשחקים ועוזבים, הפתרון למשבר מחייב לא רק חיזוק של השירות הציבורי – אלא גם בניית מעטפת תמיכה קהילתית ברשויות המקומיות • אי אפשר לצפות מפסיכולוגים להחזיק לבדם חברה שלמה שמתקשה לנשום (ישראל היום, טלי ניר)

מדינה שמבקשת מאזרחיה לגלות חוסן בשעות הקשות ביותר, חייבת להבטיח לבניה שגם ביום שאחרי יהיה מי שילווה אותם בחזרה לתפקוד, לעבודה, למשפחה ולחיים (טלי ניר, ישראל היום)

יקרות ויקרים, לאחר פתיחת מערכת ״שאגת הארי״ והשבתת המשק, זיהינו כי מנגנוני הסיוע הקיימים (דמי אבטלה

שהמשק פועל תחת חירום, הוא לא נסגר לגמרי אבל גם לא באמת מתפקד כרגיל. חלק מהעסקים פתוחים, חלקם עובדים בהיקף חלקי, עובדים רבים רוצים לחזור לשגרה אבל לא תמיד יכולים לעשות זאת באופן מלא (בשבע, יקותיאל משי)

כ־31% מכלל העובדים במדינה, כשרובם משתייכים לקבוצות החלשות ביותר לא נכללים במתווה של סמוטריץ' • הסיבה טכנית, אבל ההשלכה חברתית עמוקה • עובד שעתי כמעט אינו מוצא לחל"ת – פשוט מפסיקים לזמן אותו למשמרת • זו לא תקלה, זו בחירה, וזמן מלחמה מאתגר שכזה הוא הזמן לבחור אחרת (ישראל היום, טלי ניר)

משרד הביטחון הכיר לאחרונה בקצינת משטרה שנפגעה נפשית מחשיפה לסרטוני השבעה באוקטובר. ההכרה החריגה מאירה קבוצה רחבה של בני משפחה שנפגעו מחשיפה מקוונת ואינם מוכרים, ולצדם נפגעים שכן הוכרו אך מתקשים לשוב לתפקוד מלא בהיעדר מסלול שיקום מותאם (עינבל כהן תובל, בשבע)

ביום שני, ה-19 בינואר, שני תינוקות בני ארבעה חודשים נפטרו במעון לא מורשה בירושלים. למרבה הכאב, אם לא נפעל לשינוי יסודי בתחום מעונות היום, הם לא יהיו האחרונים.

עשרות אלפי נפגעי ה-7.10 וארועי איבה אחרים זקוקים להרחבת הסיוע בדרך לשיקום ולחזרה לחיים

אחרי האסון במעון: כ-15 אחוז בלבד מהפעוטות בירושלים בגילאי 3-0 נמצאים במסגרת מפוקחת. לא מדובר על עניין חינוכי אלא בראש ובראשונה בסוגייה בטיחותית. הטרגדיה ברוממה חייבת להיות נקודת מפנה. הילדים אינם יכולים להמתין עוד | טור דעה (מתן שמאי, מנהל קהילות אקטיביסטיות)

מותם של שני התינוקות בירושלים הוא תזכורת כואבת למחיר של היעדר מדיניות כוללת • זהו רגע שמחייב מעבר מהתמודדות נקודתית להסדרה אמיתית של התחום כולו (טלי ניר, ישראל היום)

סבסוד מעונות היום למשרתי המילואים הוא צעד כלכלי מבורך, אך אינו פותר את משבר האיכות העמוק בתחום החינוך לגילאי ל-0 עד 3. כדי למנוע נזקים התפתחותיים וצמצום פערים חברתיים, על המדינה להשקיע בשיפור שכר המחנכות, בהכשרה מקצועית ובתקינה שתעמוד בסטנדרטים הבינ"ל (טלי ניר, וואלה)

יקרות ויקרים, שנת 2025 הציבה בפנינו מציאות מורכבת. מלחמה מתמשכת, אי ודאות כלכלית ולחצים כבדים על

מה קורה כשאחרי עשרות שנות עבודה אין מספיק כסף לתרופות?

הכתבה של ציון נאנוס בחדשות 12 לא קלה לצפייה.

17.5 דקות שחושפות את מה שקורה מאחורי הדלתות הסגורות: אזרחים ותיקים שאוכלים פחות. שמוותרים על מקלחת. שנאלצים לבחור כל יום מחדש בין צרכים בסיסיים.

המחקר הבינלאומי מראה: השקעה מוקדמת בפוסט-טראומה מחזירה את עצמה פי ארבעה • כשמטפלים בזמן, מצמצמים תחלואה ומונעים הידרדרות להתמכרויות ולמצבי סיכון • חשוב לזכור זאת בדיוני תקציב המדינה לשנת 2026, אחרת המחיר החברתי והכלכלי יהיה כבד (טלי ניר, ישראל היום)

השיחה המטלטלת עם האחות שנרצחה בטבח 7 באוקטובר הותירה בנפש צלקת כואבת. שנתיים אחר כך עולה הדרישה כי הפגיעה הדיגיטלית ההיא, שרבים מתמודדים עימה מאז אותו יום נורא, תזכה להכרה כפעולת איבה (עדי גינדי גרינשפון, בשבע)

היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות מזמין אותנו לבחון בכנות עד כמה הזכויות הללו מתקיימות בפועל. (רעות דריי דיאמנט, כלכליסט)

הזינוק במספר ההתאבדויות ממחיש את עומק המשבר הנפשי שמלווה את החברה הישראלית ממלחמה בחזית וגם בעורף ■ ביטחון המדינה לא נמדד רק ביכולות הצבא או באיכות המודיעין, אלא גם ביכולת שלנו לשמור על נפשם של מי שחוזרים מהקרב, ועל מי שנושאים על גבם את המציאות היומיומית בבית (עינבל כהן תובל, דה מרקר)

בישראל של 2025 חיים מעל מיליון אזרחים ותיקים, אנשים שבנו, לחמו, לימדו, גידלו ותרמו לכל תחום במדינה. אבל כשהם מזדקנים, נדמה שהחברה שהם יצרו פשוט מפנה להם את הגב. הקשישים בישראל לא נמצאים במרכז סדר היום הציבורי, לא מבחינת רווחה, לא מבחינת בריאות, ובוודאי שלא מבחינת איכות חיים. (יקותיאל משי, כלכליסט)

שותפות ושותפים יקרים, מאז השבעה באוקטובר 2023, בו חוו כמאה אלף אזרחים את הזוועה בזמן אמת,

החוק לא מכיר במי שראו את יקיריהם נפגעים דרך המסך בזמן אמת • במי שהגיעו לחלץ והמראות נצרבו בתודעתם • ובחלק ממי שהסתגרו שעות מפני איום המוות (טלי ניר, ישראל היום)

שותפות ושותפים יקרים, עם סיום שנת תשפ"ה, אנחנו עומדים מול מציאות מורכבת וכואבת, הלב של כל

השנתיים האחרונות הפכו את חיי המשפחות בישראל לשדה קרב נוסף, שדה קרב תעסוקתי וכלכלי. (דעה. עינבל כהן תובל, כלכליסט)

יותר מ־50 אחוזים מהאזרחים הוותיקים מדווחים על פגיעה כלכלית מאז פרוץ המלחמה ונאלצים לבחור בין תזונה לבריאות. הגיע הזמן להגדיל את קצבת הזקנה, כדי להעניק להם את הזכות להזדקן בכבוד. (דעה. עמי גרינברג, בשבע)

המספרים מדברים בעד עצמם • הרוב המכריע של האזרחים הוותיקים מקבלים קצבת זקנה בסיסית של כ־2,000 שקלים לחודש • מי שחסך לפנסיה מסתדר, אבל ליותר ממחצית מהאזרחים הוותיקים בישראל אין חיסכון פנסיוני (דעה. טלי ניר, ישראל היום)

בשנה האחרונה חלה עלייה חדה במספר התלונות על הונאות פיננסיות כלפי אזרחים ותיקים. הגיע הזמן שמדינת ישראל תגבש מדיניות ברורה בנושא ותדאג להגן על הקשישים. דעה (בשבע, יקותיאל משי)

יקרות ויקרים, אמש חווינו רגע מזוקק של תקווה והשראה. בערב חשיפה ל-19 יוזמות חברתיות, שפותחו בחודשים

יקרות ויקרים, בשבועות האחרונים עמדנו יחד עם שותפינו היקרים (רשימה מלאה למטה) מול אתגר לא פשוט:

החקיקה המוצעת תפצה את העובדים בדמי אבטלה של 70% מהשכר שהופסד, כך שבכל מקרה כולם יפסידו חלקית. חשוב שלפחות את ההחזר הזה כל מי ששכרו נפגע – יקבל (ישראל היום)

עשרות אלפי קשישים בישראל חיים בגפם וללא מענה בסיסי מהמדינה, בשגרה ובחירום. הפיצול הממשלתי והיעדר תיאום מותירים אותם שקופים וחסרי הגנה (כלכליסט)

מודל שבו עובדים יקבלו שכר מלא על השעות שעבדו והמדינה תשלים את השאר בדמי אבטלה יחסוך כסף למדינה ויטיב עם כל הצדדים (מקור ראשון)

הורים לילדים עם מוגבלות קוגניטיבית נאלצים להיאבק על כיסאות גלגלים ממונעים שהמדינה מסרבת לממן. כשמערכת הבריאות בוחרת בתקנות – המשפחות משלמות בגב, בשחיקה ובחיים עצמם.

השר יריב לוין מוביל מהלך שיכול לשנות את מצבם של אלפי קשישים בישראל – האם הפעם זה באמת יקרה?